פעלו עכשיו
המעצר
ב-21 במאי, 2008, בשעה 6 בבוקר, התפרצו יחידות מיוחדות של משטרת אוסטריה ל-23 בתים פרטיים ומשרדים. דלתות נשברו, מיטות הוקפו על ידי שוטרים מכוסי פנים, ודיירים חצי-ישנים הופחדו בנשק שכוון לראשם. עשרה פעילי הגנת בעלי חיים ותיקים נשלחו למעצר בבית סוהר. משרד הפנים הכריז בגאווה כי תפס קבוצת פשע גדולה האחראית למספר מקרים של גרימת נזק לרכוש, הצתה, תקיפות בגז ואיומי פצצות.
מהפעילים הכלואים נשללה האפשרות לדעת מה בדיוק הם כביכול עשו. נמנעה מהם הגישה לכתבי התביעה. עקב כך, פתחו כמה מהאסורים בשביתת רעב, תוך דרישה להצגת ההוכחות נגדם או לשחרורם המיידי. הפגנות התרחשו באוסטריה וברחבי העולם. ביקורת נוקבת נשמעה מצד אמנסטי הבינ"ל, המפלגה הירוקה האוסטרית ומספר סוציאל-דמוקרטים; ידועי שם, כדוגמת זוכת פרס נובל אלפרידה ילינק, כתבו מכתבי מחאה; הפגנות נערכו מול שגרירויות אוסטריה ברחבי העולם.
כאשר הותרה בסופו של דבר הגישה למספר חלקים בכתבי התביעה, הסכימו הפעילים ועורכי הדין שלהם פה אחד כי המסמכים המצורפים אינם מכילים אף ראיה להתנהלות פלילית אלא רשימה של פעילות פוליטית רגילה, כמו ארגון הפגנות וכנסים ציבוריים. פרקליטות המדינה סירבה להתייחס לטענות חמורות אלה, בטענה שהחקירות עודן נמשכות ושהדבר נתון לשיקולו העצמאי של בית המשפט. אחד האסורים, מרטין באלוך, בעל שני תארי דוקטור ועוזר מחקר לשעבר באוניברסיטת קיימברידג', המשיך בשביתת הרעב שלו במשך 39 ימים.
"ביום ה-36 הגעתי לנקודת שפל חדשה, שהביאה אותי לחוויית סף-מוות. הייתה לי תחושה חזקה כאילו אני תלוי מעל חלל ריק. עמדתי ליפול לתוכו. דמיינתי את עצמי כאילו אני מכוסה עד צוואר במעבר צר,עומד על קרח דק כל כך שאינו יכול לשאת את משקלי. לא יכולתי עוד להיחלץ בכוחות עצמי", מרטין באלוך במכתב מהכלא.
התנאים בהם הוחזקו הפעילים לחלוטין לא תאמו את העובדה שהם מצויים עדיין בחזקת חפים מפשע. הם הוחזקו נעולים משך 23 שעות ביום בתאים קטנים; הותרה להם שעה אחת בלבד של הליכה בחצר; הם הורשו להתקלח או לקבל ביקורים רק פעמיים בשבוע, ונמנע מהם מגע פיסי עם הקרובים אליהם, שאיתם יכלו לשוחח רק מבעד לזכוכית מפרידה, ולמשך 30 דקות בלבד. אין זה פלא כי חלק מהפעילים נאלצו להשתמש בתרופות נגד דיכאון.